חברות יקרות למסע,

ישבתי על ספסל ההמתנה בבית הדין הרבני בירושלים. רבות מכן מכירות אותו, את הספסל הכהה

הזה, שבטוח ספג הרבה דמעות, שמע הרבה דברים וגם, לו היו לו אוזניים, כבר היה יודע הרבה

מזמורי תהלים בעל פה.

שעת הדיון מגיעה. ריבונו של עולם, רק שלא יגיע והדיון יידחה… אבל כן, הנה הוא, עם החיוך הזחוח

והטוען שלו, השמנמן.

הכל מתערבב בבטן, נו, אתן יודעות איך זה… ואז, אז פתאום אני מסתכלת על עצמי מבחוץ. זה לא

אמיתי, זה סרט. סרט מתח שאם היה מוקרן – היה בטוח ממלא אולמות. פשוט צחוקים! כן, את,

האשהה כל כך רגילה מהרחוב, כמו כולן – את נמצאת בהזייה הזו. היית מאמינה שפעם תגיעי לכאן?

את, שהסתכלת על כל הגרושות פעם פעם מגבוה…

עוד מעט נכנסים. ברררר…. הסתכלתי על עצמי מכף רגל ועד ראש. יו, אני לא מאמינה!

רכבת חמודה טיפסה על הגרביון השחור שלי, מלמעלה – עד למטה, בלי פספוסים. וזה אחרי שכל

כך דיקדקתי מה אני לובשת וסידרתי את הפאה. דווקא. שיתפוצץ.

אז מה, לבכות עכשיו? לצרוח? להרגיש מסכנת העולם???

לא, בשום אופן לא! עכשיו אחפש ראי ואצחק על עצמי, עד כאב בטן. על האשה האלגנטית

והמפורכסת, עם הפאה בקבוקים והגרביון השחור הקרוע, עם הרכבת לכל אורך הרגל- ומקדימה!!!

זה שעור שלמדתי, תוך כדי ניסיונות החיים. צחוק יפה לבריאות, ובעיקר לבריאות הנפש. נכון, המצב

לא פשוט ואפילו מסכן. אבל עם הומור, אפשר וצריך לצוף על המים ולא ליפול למסכנות.

קל ונוח להיות מסכנה, לעורר את רחמי הסביבה ולזכות לים של תשומת לב. אבל מי שנמצא בעמדה

של מסכנות, מאבד את כוחות הנפש להילחם ולצאת מזה. ויותר מזה, מסכנות מעוררת רחמים, אבל

ממש לא מעוררת כבוד והערכה. על המסכן אפשר לדרוך, על המסכן כיף לרכל ולצקצק בלשון

מעמדה של גובה. מהמסכן גם לא מצפים לכלום, כי הוא פשוט מסכן.

ואני לא מוכנה להיות מסכנה! אז צחקתי על עצמי כל הדרך אל הגט וצחקתי על עצמי ליד זקנה

דמנטית בבית החולים, כשהיא ביקשה ממני "לתלות לה כביסה" ו"לבשל לה סעודה" והיא אכלה את

השמיכה ואמרה שאני לא יודעת לתבל כמו תמניה גזעית… כשאני מסתכלת אחורה ונזכרת במעמד

– אני מצטמררת. אבל אז, פשוט הייתי משועשעת שאני, זו שביום בעמדה בכירה, בלילות פיליפינית

של קשישה דמנטית, כדי שאוכל לעמוד בתשלום השכירות…

בנות יקרות, צחקו על עצמכן, קבלו את עצמכן ואת מצבכן בהומור בריא. רק כך יהיה לנו כוח לצלוח

את הניסיונות הלא פשוטים שלנו בהצלחה, וגם לצאת בריאות בנפשנו ושמחות.