ברָה כַּחַמָּה
גֹּלָה וְסוּרָה
דָּמְתָה לְתָמָר
הַהֲרוּגָה עָלֶיךָ
וְנֶחֱשֶׁבֶת כְּצֹאן טִבְחָה
זְרוּיָה בֵּין מַכְעִיסֶיהָ
חֲבוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ
טוֹעֶנֶת עֻלָּךְ
יְחִידָה לְיַחֲדָךְ
כְּבוּשָׁה בַּגּוֹלָה
לוֹמֶדֶת יִרְאָתָךְ
מְרוּטַת לֶחִי
נְתוּנָה לְמַכִּים
סוֹבֶלֶת סִבְלָךְ
עֲנִיָּה סֹעֲרָה
פְּדוּיַת טוֹבִיָּה
צֹאן קָדָשִׁים
קְהִלּוֹת יַעֲקֹב
רְשׁוּמִים בְּשִׁמְךָ
שׁוֹאֲגִים הוֹשַׁע נָא
תְּמוּכִים עָלֶיךָ הוֹשַׁע
נָא
בנות יקרות, מכירות את המנגינות הנפלאות ל"הושענא" הזו? כשאני שומעת את הפיוט הנפלא הזה,
מושר בחג הסוכות, אני לא עוצרת את עצמי ומתמוגגת בדמעות.
אני מרגישה, בנות, ש"הושענא" הזו מדברת עלינו! כן, עלינו ממש!!! גולה וסורה – גולות מהבית,
חסרות מעמד ולא נחשבות. (את גרושה? מסתכלים עליך בעין עקומה ולא יודעים בדיוק איך להגיב.
מכירות?) ובכל זאת מחזיקות את עצמנו עם הראש זקוף. כן, אני לא מסכנה – דמתה לתמר!
מכים אותנו, מכעיסים אותנו (אוהו!) ובכל זאת – חבוקה ודבוקה בך! עם הכול ועל אף הכול אנחנו
יושבות במסדרונות בית הדין, מחבקות את הסידור והתהילים ומבקשות מהקב"ה, רק ממנו, כי אין
בלתו, ישועה ורחמים. לא הטוען וגם לא הדיינים – רק הוא זה שיכול להושיע אותנו ולהוציא אותנו
למרחב.
ואנחנו טוענות עלינו את העול של פרנסה ואחזקת הבית ולומדות מחדש, מחוץ לכל מסגרת ועול
ותמיכה א-ב של אמונה. מתמודדות ונאבקות בכל הסערות, להחזיק מעמד ולנהל בית ולפרנס, לחנך
ולגדל. לבד לבד.
מי כמונו מרוטות לחי, נתונות למכים? ועם כל זאת אנחנו מקבלות על עצמנו מחדש עול תורה ולא
מוותרות. אנחנו מחזיקות מעמד על אף הסטירות והמכות שקיבלנו, נפשית ומוראלית ובריאותית
וצפות על פני המים. העולם לא בדיוק מקבל אותנו, אבל אתה נשאר אבא שלנו. אנחנו לא מוכנות
לאבד גם אותך!!! (סובלת – לוקחת על עצמנו מסע, סבלך – עול מלכות שמים).
אנחנו עוברות סערות, אוהו סערות! ואנחנו נשארות שלך, נשארות בנות יקרות של עם ישראל.
ובזכות זה שאנחנו נאחזות בצפרנים בך ובתורתך הקדושה, תמוכות אך ורק בך, אבא יקר, אנחנו
שואגות מעומק הנשמה – "הושע נא"!!!
חפשו את המנגינה של הגאון הרב יצחק הוטנר זצוק"ל להושענא הזו ותבכו, תשחררו. אני עשיתי את
זה בסוכות שעבר, שהרגשתי כל כך לבד. בלי סוכה, בלי ארבעת המינים ורווח לי. שרתי את הפיוט
והרגשתי תחת ענני הכבוד.
אנקדוטה קטנה, כדי שלא להישאר בעיניכן כל כך רצינית ונוגה, אני חייבת לספר.
זה היה באחת מפגישות השידוכים שלי. (עכשיו אני רואה אתכן בעיני רוחי מתיישבות זקוף על הכיסא,
דרוכות. סוף סוף את משחררת איזה סיפור. נו, אל תחזיקי אותנו במתח…) חברה לחצה עלי לצאת
עם איזה איש עסקים עשיר, דווקא לא גרוש. אלמן.
טוב, התיישבנו בלובי והתחלנו לשוחח והוא שאל אותי על החיים שלי, והתחלתי לספר.
ואני עם כל הפאתוס, סיפרתי את סיפור הכפתורים של המעיל, איך הייתי בלי שקל והקב"ה משמים
שולח לי בדיוק כסף לקנות שלושה כפתורים וחוט ומחט. והוספתי שאז הרגשתי כלשון "אום אני
חומה" – "חבוקה ודבוקה בך".
הבן אדם פתח זוג עיניים, חשב שהוא הולך להתעלף. "מ…מה אמרת שם???"
לא הבנתי מה הבעיה.
הוא הסתכל עלי במבט עקום ופלט: "מחובקת? עם מי???"
הבנתן??? הוא חשב שאמרתי איזה משפט מלוכלך…
אתן שואלות מה היה בסוף?
הסוף היה שמאז לא הסכמתי להיפגש יותר עם עשירים. יש כמה דברים, אז הבנתי, שחשובים לי
יותר מכסף…
