בין הזמנים. כל השכנות מימין ומשמאל יוצאות עם הבעל והילדים לנופש, לטיול, לקמפ משפחתי.

ואנחנו לא. אין לנו בעל וגם אין לנו כסף. אין לנו אפשרות להרשות לעצמנו להיעדר מהעבודה וגם אם

כן, איזה טעם יש לזה, לצאת לבד, בלי פרטנר.

מבאס.

אבל יש לנו את עצמנו! נכון, אין מי שיחמיא לנו ויגיד לנו שאנחנו יפות וחכמות, מבשלות נהדר

וצדיקות, חמודות ואוהבות. אבל מצאתי לנכון שאם אין אני לי – מי לי.

אני רצה לעבודה, אז כדי שיהיה לי יום נחמד, אני מפרגנת לעצמי (מגיע לי!!!) "הפוך" שווה, עם קצף

למעלה. השכר היומי שלי 250 ₪? אז היום זה יהיה 238 ₪. זה שווה!!!

קשה לי, הדיון נדחה עוד פעם, וגם יש חשבון חשמל ענק (המזגן…). אבא שבשמים, אתה יודע כמה

קשה לי ומאין יבוא עזרי. אז אני אחפש לעשות לעצמי משהו טוב – כדי להרים את עצמי מעל למים.

אתלבש יפה, אתאפר ואצא לאנשהו.

אפנק את עצמי, אחמיא לעצמי, אסתכל במראה ואגיד לעצמי בוקר טוב בחיוך. למה? כי אם אין אני לי

– מי לי.

כולם מסביב נופשים, הרחובות מלאים ביושבי ערים אחרות, שממלאים את מזנוני האוכל המהיר

והמסעדות. לא להסתכל בכלל, לא להעיף מבט. רק להשקיע את עצמי בעבודה ולקחת גם מילויי

מקום. בכיף!

באוגוסט מגיעים לי דמי הבראה. מה אני עושה בהם? לצאת עם עצמי? בדיחה גרועה! אולי יום אחד

לים או לבריכה, אולי אצא פעם עם חברה או הילדים הנשואים.

אולי זה הזמן, כשיש קצת כסף, לקנות לעצמי בגד יפה לחגים, או נעליים. משהו שישמח אותי באמת,

משהו שאני לא מרשה לעצמי בזמנים רגילים.

כי חשוב לי להתלבש יפה, חשוב לי לטפח את הדירה שאני גרה בה, באמצעים שאין לי. לגדל בטטה

וליהנות לראות אותה מלבלבת, להשקות גרניום ולהתמוגג מהפריחה, לקנות כיסוי מיטה יפה למיטה

שממול (המעצבנת!!!) ולתלות תמונות שאני אוהבת על הקירות בחדר השינה. כי אני לא סמרטוט –

אני שווה. אני לא מסכנה – אני גיבורה. כי אני מתמודדת ואפילו משמחת את עצמי ומחייכת, עם

ולמרות הקושי.

כן, חברות יקרות, לא רק שמותר לנו – אנחנו צריכות וחייבות לחייך לעולם ולעצמנו, לאהוב את עצמנו

כפי שאנחנו ולהרגיש עם עצמנו טוב.

כי בעצם, אנחנו צדיקות אמיתיות! אין לנו בעל שיציב לנו גבולות, אנחנו גם קצת, ביננו, מחוץ לחברה

בגלל המצב המיוחד שלנו. אין לנו תמיכה חברתית (ולעתים אפילו להיפך), ומה בעצם עוצר אותנו

מלפרוץ גבולות? אך ורק הקשר שלנו עם אבא שבשמים.

חברות יקרות, אנחנו צדיקות. כל אחת באשר היא – צדיקה! כן, אנחנו, שעומדות בניסיון ולא נופלות,

הגיבורות האמיתיות, כי אנחנו עובדות את ד' מבחירה ומאהבה.

כי כשאני עומדת בחנות הבגדים, למול המראה והבגד מה זה מחמיא – נשפך כזה על הגוף, נצמד

פה ושם. אז מתחיל המאבק הפנימי – לקנות? לא לקנות? הרי אף אחד לא יעיר לי, ה"שוטר" כבר

איננו בשטח… אז למה לא, בעצם???

 

למה לא??? ומה איתי, אני – אין לי יראת שמים, לא פחות מהגרוש שלי, ואפילו יותר? אני חייבת

בתורה ומצוות ואסור לי, פשוט אסור לי להכשיל… אבל בעצם, זה לא כזה לא צנוע… יש יותר גרועות

ממני…

אז מה אם יש כל מיני כאלה, כמו מי אני רוצה להיראות? יש לי ילדים, שאני רוצה שיצאו הכי צדיקים

בעולם. אז מה אני חושבת לעצמי, כשאני קונה כזה בגד? קודם כל אני צריכה להיות הכי בסדר

בעולם, כי כשאני מזייפת קצת, על הילדים רואים את זה אחר כך בגדול…

לא אלאה אתכן, בנות יקרות, במאבקים המוכרים לכולנו, לדאבוננו.

אבל אני ואת ואת לבסוף עומדות בניסיון. בניסיון הסרטים, והאייפונים הפרוצים, שיכולנו בכיף

להחזיק עמוק עמוק בתיק, כשאף אחד לא יודע. וכשאנחנו, מבחירה חופשית לגמרי, מתגברות

ועומדות בו – אנחנו באמת הכי צדיקות והכי גיבורות. כי ויתרנו, ממקום הבדידות והעצב שלנו, על

המון "עולם הזה" באהבה ובלי שום כפיה מלמעלה, והגשנו את המנחה הזו, באהבה, לאבא

שבשמים.

ולכן, כל האמצעים הכספיים שאנחנו משקיעים, כדי להרגיש עם עצמנו טוב ולצוף מעל המים, להחזיק

מעמד באתגרים הלא פשוטים של החיים שלנו ולהמשיך לחייך לעצמנו ולעולם – שווים לשם כך!